מיסוי רילוקיישן

מיסוי רילוקיישן – על פי שיטת המס בישראל, תושבי ישראל חייבים במס על בסיס כלל עולמי בלא קשר למקום המקור הגיאוגרפי של הפקת הכנסותיהם ואילו תושבי-חוץ חייבים במס בישראל רק על הכנסות שמקורן בישראל. מכאן, ברור כי היקף חבות המס בישראל על הכנסות המופקות בחוץ-לארץ נקבע בראש ובראשונה כפועל יוצא ממעמדו של מפיק ההכנסה כ"תושב ישראל" או כ"תושב-חוץ".

מדי שנה אלפי תושבי ישראל עוברים לחוץ-לארץ ושוהים שם תקופה העולה על שנה אחת לפחות; חלקם כשכירים (רבים כשלוחים של חברות ישראליות) וחלקם כעצמאים בנכר (אנשי רילוקיישן) ומפיקים שם הכנסות מפעילויות שונות או מאופציות שהוקצו להם. בנסיבות אלו, חבות המס בישראל על אותן הכנסות נקבעת על ידי מעמדם של אנשי הרילוקיישן כתושבי ישראל או כתושבי מדינה מתקשרת באמנת מס עם ישראל (באותם מקרים שהמעבר נעשה למדינה שהיא צד לאמנה עם ישראל). ככל שאותם אנשי רילוקיישן חדלו להיות "תושבי ישראל" על פי פקודת מס הכנסה או היו ל"תושבי מדינה מתקשרת אחרת" לצרכי אמנת מס, או אז הכנסותיהם בחוץ-לארץ לא יהיו חייבות במס בישראל.

בחוזר מס הכנסה (מס' 1/2012 "קביעת מועד ניתוק תושבות של תושב ישראל ומועד בו הפך תושב חוץ לתושב ישראל" מיום 29.1.2012) רשויות המס בישראל פרסו את עמדותיהן לגבי מועד ניתוק התושבות של תושבי ישראל שנסעו לחוץ-לארץ. בחוזר הנ"ל נמנו מספר סממנים על פיהם יקבע מועד ניתוק התושבות. בין היתר, ציינו את ימי שהייתו של היחיד בישראל ובמדינה השנייה אליה עבר; שאלת קיום בית קבע בישראל או במדינה השנייה; מקום המצאם של בני משפחתו; הנסיבות והרקע למעבר למדינה השנייה וכן, מעמדו כ"תושב" לצרכי מיסוי רילוקיישו אם לאו במדינה השנייה. באותו חוזר מובאות מספר "החלטות מיסוי" שניתנו על ידי רשות המסים ושם ניתן לראות עמדות שננקטו על ידי רשויות המס במקרים שונים לרבות מעבר למדינה שלה אמנת מס עם ישראל וכן, החלטות שנקבעו לפי הוראות פקודת מס הכנסה בלבד ובלא קשר להוראות אמנת מס.